מורה לחיים

בתחילת החודש קיבלתי, בשעה טובה, את תעודת המתרגמת שלי, שנה לאחר סיום לימודי התרגום באוניברסיטת תל אביב. היה טקס חביב, ושמחתי לבקר פעם נוספת באוניברסיטה ולפגוש שוב כמה מחברותי לספסל הלימודים.

לימודי התרגום היו עבורי שנה של כיף. לימודי התואר הראשון בטכניון השאירו אצלי טראומה ארוכת שנים. אך במסגרת המהפך שעשיתי בחיי, התעורר בי החשק לחזור ללמוד ולעשות את המהפך כמו שצריך. ומסתבר שזאת היתה החלטה נכונה. שנת לימודי התרגום בתל אביב היתה אחת השנים הזכורות לי לטובה בחיי. נהניתי לחזור וללמוד מתוך עניין, אהבתי את אווירת האוניברסיטה, ואפילו את "החתולים האקדמיים" המדושנים המסתובבים בפקולטה למדעי הרוח.

והיתה לי הזכות לפגוש כמה אנשים שהיה תענוג ללמוד אצלם: יעל סלע-שפירו, שכבר הזכרתי כאן, שהעניקה לי ארגז כלים למתרגם והמון ידע מעשי בתרגום פרוזה, תרזה בירון-פריד, שלימדה אותי מה חשוב והיכן לשים את הדגש, ד"ר חיים כהן, שהראה לי שאפשר לדבר עברית צחה ועדיין להישמע עדכני, ד"ר אורה עמבר, שהחזירה לי את אהבתי לתחביר וללשון מבית הספר התיכון, ואחרונה חביבה, פרופ' ניצה בן-ארי, ראש תוכנית לימודי התרגום, אשת אשכולות, שהחדירה בי התלהבות ואהבה למקצוע עצמו. אתמול התפרסם ראיון איתה ב"הארץ", הדן, בין היתר, בנושא מעמד המתרגם, ובאותה אהבה לתרגום שניכרה כל כך בהרצאותיה. מומלץ לקרוא.

Advertisements