עברי דבר עברית

כשאני נתקלת בנהג גרוע, אני מתרגזת, כמו כולם. אבל אני מתרגזת כפליים כשזהו נהג מונית, אוטובוס או משאית, שהרי אלה, הנהגות היא מקצועם, ואני בגישתי התמימה מצפה שאנשים יבצעו בגאווה את עבודתם על הצד הטוב ביותר.

כך גם כשאני צופה בכתב רדיו או טלוויזיה, שחלק גדול מאוד מתפקידו הוא לדעת להתבטא בצורה רהוטה בפני קהל המאזינים או הצופים, אבל כל מילה שניה שלו היא "אהה". זה כל כך מעלה את חמתי שאני פשוט לא מסוגלת להתרכז בדבריו.

ולכן יש בי גם אותה ציפיה תמימה שמי שלפרנסתו אמור לכתוב בעברית, יעשה מאמץ קל לכתוב בעברית תקינה. לא עברית גבוהה, לא עברית של שבת, רק תקינה.

הנה ציטוטים רק משתי כתבות שקראתי היום באתר נענע 10 על הנושא החם של המשט לעזה:

"מספר שעות לאחר עצירתה של הספינה האמריקנית, הבהיר הלילה סגן דוברת משרד החוץ האמריקני, מארק טונר, כי אין בידיו את הפרטים המלאים על הנושא, אך הדגיש כי למשט יש בעיקר מטרות פוליטיות."

"החלטתה של יוון לעצור את ספינת המשט האמריקנית, ושאר הקשיים העומדים בדרכם לעזה, מעוררים במארגני המשט מחשבות שניות."

ובכן, "הפרטים המלאים" הם נושא המשפט (הפרטים המלאים אינם בידיו) ולכן לא יכולים להיות מושא ישיר ואין לשים "את" לפניהם. את ההסבר לכך למדתי לאחרונה, אבל הידיעה שאין לומר "יש לי את ה…" הוחדרה בי בקנאות מילדות, בידי אבי, העולה החדש, שעלה לארץ רק שלוש שנים לפני שנולדתי, אך השפה העברית התקינה היתה ונותרה קרובה ללבו.

ואילו "מחשבות שניות" הוא ביטוי חביב מאוד, אבל לא בעברית! זאת תרגומית טהורה מאנגלית.

כן, אני יודעת שאני טהרנית וכן, אני מתה על סלנג ועל דיבור קלוקל במכוון. אבל לא בכתבה חדשותית, שם אני מצפה לעברית תקינה, לא פחות וגם לא יותר. כמו שאני הקדשתי שנה מזמני ללמוד תרגום לפני שהתחלתי לעסוק בכך, ובמסגרת הלימודים למדתי לא פחות משלושה קורסים בלשון, הייתי מצפה לרצינות מקצועית גם מעיתונאים, ובעצם מכל בעל מקצוע שמכבד את עצמו.

אומרים שכל מלאכה מכבדת את בעליה, אבל טוב יעשה בעל המלאכה ויכבד קצת את עבודתו.

מה, לא ככה? 🙂