מ(ת)גייסים למען סנדיק
מכירים את ההרגשה שמשהו טוב מכדי להיות אמיתי? כך הרגשתי אחרי שהצטרפתי לצוות המתרגמים של "סנדיק ספרים".
תרגום הוא עבודה כמעט אנונימית. כמעט אף פעם לא תשמעו משפט כמו: "שמעת על הספר החדש של המתרגמת פלונית בת אלמונית?" בדרך כלל אנחנו בוחרים ספר לפי הסופר, אבל מתרגם יכול "לעשות" ספר או "להפיל" אותו. הרבה מאוד מהנאת הקריאה של ספרות מתורגמת היא בזכותו של מתרגם טוב, וגם הסופר הטוב ביותר לא יהיה קריא בתרגום גרוע.
אנחנו המתרגמים יושבים לנו בבית (לרוב בפיג'מה) מול המחשב, ובדרך כלל לא רואים אפילו את הלקוחות שלנו ובכלל זה הוצאות הספרים. במקרה הטוב העורכת מתייעצת איתנו על כמה תיקונים שהיא רוצה לערוך בתרגום שלנו, לפעמים אפילו זה לא.
כשפנה אלי שי סנדיק והציע לי לתרגם את הספר "הריאיון" של פטרישה אוריילי להוצאה החדשה שלו, "סנדיק ספרים", לא ידעתי למה אני נכנסת. לאט לאט התבררה התמונה. שם המתרגם יופיע על עטיפת הספר. לא עוד אנונימיות אלא הכרה בתפקיד החשוב של מתרגם ביצירת הספר המתורגם. הקשר עם העורכת הוא אישי ומתחיל עם תחילת העבודה על התרגום. לא רק שיש תיאום ציפיות אלא עבודה משותפת על הפקת התוצר הטוב ביותר שאפשר הן מבחינת העברת המסר (התרגום) והן מבחינת התקינות (השפה).
ואז התוודעתי לשאר המתרגמים והעורכים של ההוצאה. לא עוד ישיבה בדד מול המחשב, אלא קהילה של מתרגמים ועורכים משובחים שעוזרים ותומכים ומפרגנים זה לזה, ובראשם שי סנדיק. הרגשנו כמו משפחה גדולה, וכולנו לא האמנו שכל הטוב הזה קורה לנו.
אפילו עיצוב עטיפות הספרים נעשה בשיתוף קהילת המתרגמים והעורכות. בכל ספר שיצא היתה תחושה של חגיגה לכולנו. לא סתם בית חרושת לספרים אלא יותר כמו לידה של ילד, עם אירועי השקה (למשל אירוע ההשקה של "כל הר וגבע", שהיה מרגש במיוחד).
שי סנדיק בוחר את הספרים בפינצטה, ויש לו אהבה מיוחדת לג'יין אוסטן, שתרגומו לספרה תבונה ורגישות התחיל את המסע המרתק הזה. במיוחד אהבתי את אליזבת איננה, גם בתרגומו.
ספרי ההוצאה התקבלו באהדה רבה על ידי הקוראים, אבל למרבה הצער נתקלה סנדיק ספרים בקשיים כספיים הנובעים מהמציאות המורכבת של עולם ההוצאה לאור. ידידי ההוצאה, קוראים שחבל להם לראות שהמפעל הטוב הזה לא ימשיך, התאגדו והחלו לגייס כספים להצלת ההוצאה באתר headstart. אם גם לכם חשובה ספרות מתורגמת איכותית, אתם מוזמנים לעזור בתרומה ובהפצת המסר. תודה!
להגיב